ליגת ה-NBA, שיטת עבודה

ה-NBA היא ליגת הכדורסל האמריקנית שנחשבת לליגה הטובה בעולם. האותיות NBA הן ראשי התיבות של המילים  National Basketball Association, שמשמעותן בעברית – התאחדות הכדורסל הלאומית.

             בליגה משתתפות כשלושים קבוצות ממדינות שונות בארה"ב וקנדה. הליגה מחולקת לשני מחוזות, מזרח ומערב. כל אחד מהם מחולק לשלושה בתים אזוריים קטנים יותר אשר כל אחד כולל חמש קבוצות. כל קבוצה משחקת  שניים-שלושה משחקים בשבוע. בעוד שנגד הקבוצות (14) מאותו מחוז הקבוצה משחקת ארבעה משחקים בעונה, נגד הקבוצות (15) מהמחוז השני היא משחקת רק שניים. מספר המשחקים זוגי כדי לאפשר שוויון בין הקבוצות בעניין כמות משחקי הבית ומשחקי החוץ.

             בסוף העונה, כל קבוצה משחקת שמונים ושניים משחקים, ושמונה הקבוצות הטובות ביותר מכל מחוז עולות לפלייאוף (סך הכל שש עשרה קבוצות). בפלייאוף, הקבוצה שבכיסה המאזן הטוב ביותר (כלומר, זו שניצחה הכי הרבה משחקים בעונה הסדירה) משחקת נגד הקבוצה בעלת המאזן הפחות טוב מן אילו שעלו לפלייאוף מאותו מחוז. כלומר, מקום ראשון נגד שמיני שני נגד שביעי וכן הלאה.

            המשחקים משוחקים על-פי סדרת הטוב משבע. במילים אחרות, המטרה של כל קבוצה היא לנצח ארבעה משחקים. כל סידרה, למעט האחרונה, כללים שווים של חלוקת משחקי הבית והחוץ. הקבוצה בעלת המאזן הטוב יותר מתחילה עם שני משחקים בביתה, אחר-כך הסדרה עוברת למגרשה של היריבה לשני משחקים נוספים. במידת הצורך, המשחק הבא ישוחק אצל מגרשה של הקבוצה שפתחה את הסדרה. אז –  שוב, אם נצרך – הסדרה עוברת למגרש היריבה.

אם גם לאחר ששת המשחקים אף קבוצה לא הצליחה לצבור ארבעה ניצחונות, המשחק הקובע ישוחק בביתה של הקבוצה בעלת המאזן הטוב יותר. בעוד שהמנצחת ממשיכה בטורניר, הקבוצה המפסידה יוצאת מהטורניר ומסיימת את העונה.

            גם משחקים בשלב הבא נקבעים על-פי הדירוג בסוף העונה הסדירה: המנצחת במשחק 1-8 משחקת נגד המנצחת במשחק 4-5, והמנצחת במשחק 2-7 משחקת נגד המנצחת במשחק 3-6.

            כך ממשיכים עד שמגיעים לפיינל פור , שזהו בעצם הגמר של כל אחד מהמחוזות. מנצחת הסדרה עולה לגמר בו היא תשחק נגד הקבוצה שנצחה את המחוז השני. המנצחת בסידרת הגמר, היא אלופת ה-NBA לשנה זו.

            בכל שנה, מספר שבועות לאחר הגמר, מתקיים דראפט. במסגרתו כל קבוצה בוחנת ובוחרת שחקנים חדשים. סדר הבחירה נקבע על פי שני גורמים: הראשון, ככל שקבוצה סיימה עם מאזן פחות טוב את העונה הסדירה, הסיכוי שלה לבחירה טובה יותר בדראפט עולה. השני, הגרלה שנתית בה משתתפים ראשי הקבוצות.

אל הדראפט נרשמים שחקנים שונים ואיכותיים החל מן המכללות באמריקה ועד שחקנים אירופאים שרוצים לנסות מזלם בליגה הטובה בעולם. שיטה זו מאפשרת לקבוצות קטנות להשיג לפחות כוכב אחד שסביבו יהיה ניתן לבנות את הקבוצה בשנה הבאה. כך ליגת ה-NBA משמרת שוויון, עניין ומתח בכל עונה מחדש.

תולדות הכדורסל

מי לא משחק כדורסל? אבל האם ידעתם שההשראה למשחק היא בעצם ממשחק שג'יימס נייסמט עצמו נהג לשחק בילדותו, הנקרא ברווז על אבן (duck on a rock)? האם אי פעם משהוא חשב מאיפה הכל התחיל?   

את משחק הכדורסל המציא דוקטור ג'יימס נייסמט. הוא נולד בשישי לנובמבר 1861, לג'ון ומרגרט נייסמט, באונטריו שבקנדה. ב- 1883, נייסמט התחיל ללמוד באוניברסיטה במונטריאול, שם הוא עסק בלימודי פיזיקה, והשתתף בנבחרות הפוטבול, רוגבי, קרוס והתעמלות קרקע. ג'יימס היה מדריך ספורט בספרינגפילד, מסצ'וסטס, ארה"ב. הוא המציא את המשחק לאחר שתלמידיו טענו שלא מתאפשר להם לשחק כדורגל או פוטבול בחוץ בזמן החורף.נייסמט ניסה לחשוב על משחק שהסטודנטים יוכלו לשחק בתוך בניין מקורה. בוקר אחד הוא נכנס לבניין, תלה שני ארגזים משני צידי החדר, הוסיף דף עם שלושה עשר חוקים למשחק, והסטודנטים החלו לשחק. הוא לא ידע אם המשחק החדש ילהיב את תלמידיו או אם זה יהיה כישלון. ואכן, קשה היה לתלמידים המשחקים לעקוב אחרי החוק האומר שאסור לדחוף, להכשיל, או להכות באיזו דרך שהיא שחקן מהקבוצה היריבה, מפני שהחדר, שלא כמו מגרשי הכדורגל והפוטבול הגדולים, היה קטן מאד. את השם למשחק לא המציא נייסמט בעצמו, אלא אחד מתלמידיו הציע את השם כדור- סל. בתחילה, הקפידו להגיד את השם כשתי מילים נפרדות: כדור- סל, אך עם השנים חיברו את שתי המילים, וכיום אומרים את במילה אחת (באנגלית, basket- ball = basketball).  ב- 1892 התקיים משחק הכדורסל הראשון בימק"א שבספרינגפילד, גודל המגרש היה כחצי מגודלו של מגרש מודרני ועליו שיחקו תשעה שחקנים.

מאז, משחק הכדורסל התחיל להתפתח ולהתפרסם בכל העולם. תלמידיו של נייסמט שלמדו את המשחק ממנו הלכו ללמד במקומות אחרים בארה"ב, הם לימדו את תלמידיהם את המשחק, ולמרות שעם הזמן החוקים התפתחו במקצת, עקרונות המשחק לא נשתנו. בתחילת הדרך, המשחק היה נחשב משחק של חובבנים, אך עם הזמן התחילו לשחק אותו יותר ויותר, עד שבאולימפידת ברלין, 1936, הספורט החדש הפך לחלק מן המשחקים האולימפים. שנייסמט הבין שהוא יצר תרבות חדשה. נייסמט נפטר שלוש שנים לאחר מכן, כבן אדם בעל חשיבות בעולם, ובהתפתחות הספורט.

התפתחות טכנית

בתחילה שחקו את המשחק עם כדורגל, לאחר מכן הכדור היה חום, אך צורתו לא הייתה עגולה, ולכן הנעת הכדור במשחק הייתה בעיקר עם מסירות ב- 1950 המציא טוני הינקל את הכדור הכתום, שצורתו נוחה יותר למשחק, וזה הוא הכדור בו אנו משחקים עד היום. לאחר ששונה הכדור, גם המשחק שונה. במקום הנעת הכדור בעזרת מסירות החלו לכדררו. הסלים הראשונים איתם התחילו לשחק היו שני ארגזי אפרסקים שתלו משני צידי המגרש. לארגזים לא היו חורים בתחתית, וכל פעם שקלעו לסל, היה צריך להוציא את הכדור מהארגז, במשך השנים, הבינו שאם רוצים שהמשחק יהיה מהיר ובלי הפרעות, צריך למצוא סל יותר נוח כדי שהשחקנים יוכלו להמשיך את המשחק מהר ככל הניתן לאחר קליעת סל, ולכן שינו את הסל לטבעת דקה ולה מחוברת רשת. לאחר זמן מה ששיחקו את המשחק, ג'יימס נייסמט ראה שכדאי להוסיף לוח מאחורי הסל,כדי שיהיה יותר קל לכוון. 

האב הקדמון של כדורסל

"duck on a rock", ("ברווז על אבן"): אב הקדמון של כדורסל, הוא משחק המשלב זריקות ותופסת. מניחים אבן גדולה על הקרקע, ועליה אבן עגולה. כל שחקן לוקח בידו אבן בערך בגודל אגרוף. על השחקנים  לעמוד בטור, ברדיוס של בין שבעה לעשרה מטרים מהאבן. כל שחקן בתורו צריך לזרוק את האבן, ולכוון אותה כך שתפגע באבן הבסיס, וכל מי שפגע חזר לסוף הטור. במרחק קרוב לאבן הבסיס עומדים שני השומרים, ברגע שאחד הזורקים מחטיא את הזריקה ולא פוגע באבן, השומרים רצים אחריו ומנסים לתפוס אותו, בזמן שהוא מנסה להגיע לאבן, מי שנתפס, יוצא מהמשחק. לא מומלץ לנסות בבית ;) .